צמח הקנאביס פועל בגוף בזכות מערכת קולטנים האחראית לוויסות ובקרה באזורים השונים בגוף ובעקר במוח. גופנו הוא בעצם "מפעל קנאביס" ומייצר חומרים הדומים לאלו שבצמח.
המערכת האנדוקנבינואידית תומכת במערכת החיסון, מווסתת מוליכים עצביים ומשפיעה על תפקוד הגוף בדרכים שונות ומגוונות.
המערכת האנדוקנבינואידית התפתחה מליוני שנים בטרם היה קנאביס בעולם אבל התגלתה רק בשנים האחרונות.
ב- 1988 התגלתה המערכת האנדוקנבינואידית, המכילה רצפטורים, קולטנים, אליהם נקשרים הקנבינואידים שבצמח הקנאביס.
ב- 1990 התגלה הרצפטור הראשון CB1 אליו נקשר THC שבצמח הקנאביס ומקבילו בגוף האדם, אננדמייד שהתגלה רק ב 1992 אננדמייד הינו אנדוקנבינואיד שפועל בדומה מאד לרכיב הפסיכואקטיבי שבצמח הקנאביס!
אננדמייד נקרא כך על ידי פרופ' רפאל משולם משום שהמילה "אננדה" בסנסקריט משמעותה "אושר" ופרופ' משולם ראה בניסויים בעכברים כי רמות אננדמייד יורדות בעת דיכאון.
אננדמייד מיוצר בגוף בהתאם לצורך. ב-1993 התגלה הרצפטור הקנבינואידי השני CB2.
בעזרת ניסויים בעכברים, שביטלו להם את הרצפטור CB2 הצליחו להראות במחקרים כי קיומו של הרצפטור והאנדוקנבינואידים הנקשרים ומפעילים אותו מאד חשובים בטיפול ומניעה של מגוון מחלות:
מחלות אלרגיות ואוטואימוניות, התמכרויות, מחלות מערכת העצבים, פוסט טראומה, מחלות כבד ומחלות מטבוליות כמו גם עליה במשקל. עדיין לא ידוע מספיק לגבי טיפול בבני אדם בכל המחלות הללו אבל דומה כי למערכת האנדוקנבינואידית תפקיד חשוב ביותר ובלעדיה אנו מאד חולים.
למרות שגרמו לעכברים להיות ללא הרצפטורים ראו כי עדיין יש הפעלה של אנדוקנבינואידים והסיקו כי יש רצפטורים נוספים שמופעלים על ידי האנדוקנבינואידים.
ב- 1995 התגלה אנדוקנבינואיד נוסף 2AG שהינו במבנה חומצות אמינו דומה מאד לרצפטור CB1.
ב- 1997 התגלה רצפטור GPR18
1999 התגלה כי TRPV1 מופעל על ידי אנדוקנבינואידים ובאותה שנה גם גילו את GPR55
ב- 2002 גילו את 5HT3 וב- 2003 גילו את GPR119.
ב- 2005 גילו כי PPARs ו- GlyRsמופעלים באופן ישיר על ידי אנדוקנבינואידים
2006 GPR119 ו- GPR18 הופעלו על ידי אנדוקנבינואידים לאחר ששנים היו "יתומים" ולא היה ידוע מי מפעיל אותם.מסתבר שאננדמייד פועל על GPR18 אבל מי שבעקר מפעיל אותו הוא דווקא מטבוליט של אננדמייד בשם (N-arachidonyl glycine (NAGly.
GPR18 מתבטא מאוד בחוט השדרה, במעי הדק, בתאי מערכת החיסון, בטחול, מח העצם, בלוטת התימוס, הריאות, האשכים והמוח הקטן.
הפעלת GPR18 יכולה להוריד את לחץ הדם. כמו כן, יש לו תפקידים משמעותיים בנדידה של תאי החיסון.
2007 GPR55 הופעל על ידי אנדוקנבינואידים אננדמייד ו 2AG אך הסתבר שהליגנד העיקרי שלו הוא דווקא (lysophosphatidylinositol (LPI. קולטן זה מתבטא בעקר במערכת העצבים המרכזית,בלוטת יותרת הכליה, דרכי העיכול, הריאות, הכבד, הרחם, שלפוחית השתן והכליות. פיזור רחב שמראה כי יש לו תפקידים במגוון מערכות הגוף. הפעלת GPR55 גורמת לירידה בלחץ דם , נוגדת דלקת, ובמקרים מסוימים נוגדת כאב. GPR55 מסדיר מטבוליזם, דבר שיכול להשפיע על מחלות כגון השמנת יתר וסכרת. יש לו גם תפקיד בתאי העצם עם תפקיד אפשרי באוסטאופורוזיס. GPR55 הוא נוירו-פרוטקטיבי ומוריד את ניווןהעצבים במודלים של טרשת נפוצה.
הביטוי של GPR119 מוגבל למספר קטן של רקמות. נמצא בעיקר בלבלב ובמערכת העיכול – מרמז כי תפקידו הוא ויסות של אנרגיה ומטבוליזם.האנדוקנבינואיד שבעקר מפעיל אותו הוא OEA עם מעט מאד פעילות של אננדמייד ו 2AG. הפעלתו של קולטן זה מפחיתה את צריכת המזון, משפרת את רמת הסוכר בדם, ומקטינה את משקל הגוף. תופעות אלה כנראה מתווכות באמצעות הורמונים כגון אינסולין GLP-1.
רצפטורים ונילואידים (Transient receptor potential vanilloid 1 (TRPV1 נמצא בעקר בעצבי החישה ובמוח. מגיב בעקר כתגובה לחום ודלקת ושולח סיגנל למוח. החומר המפורסם ביותר שידוע כי מפעיל קולטן זה הוא קפסאיצין, המרכיב שנמצא בפלפל חריף, שגורם לכאב הצורב. קולטן זה גם מעורב כשיש בעיה של כאב כרוני. אננדמייד גם מפעיל קולטן זה עם השפעה שונה במוח- כמפחית כאב ובמערכת העצבים ההיקפית הסנסורית אולי כמגביר את התחושה, לא ברור עדיין.
רצפטורים סרוטונין- יש רבים אולם 5HT3 הוא ייחודי כיון שאינו GPCR אלא תעלת יונים.
ידוע מאד בקשר שלו לבחילות והקאות בעקר עקב טיפול כמותרפי. אננדמייד נקשר מצויין לקולטן זה ולכן THC המקביל של אננדמייד, מסייע במניעה לבחילות והקאות.
(Glycine receptors (GlyRs גם הם רצפטורים מסוג תעלות יוניות שמדכאים העברת כאב מעמוד השדרה למוח.
(Peroxisome proliferator-activated receptors (PPARs שונה מכל הרצפטורים שתיארתי עד כה כיון שבמקום להיות בקרום התא הוא נמצא בתוך התא ויכול להיקשר לרצפים של DNA ולשנות שיעתוק של גן המטרה. קיימות שלוש צורות של רצפטור זה α, β, γ.
אננדמייד ו 2AG יכולים להפעיל רצפטור מסוג PPARα אבל אנדוקנבינואידים OEA ו-PEA יעילים יותר בהפעלת רצפטור זה. אננדמייד ו 2AG יכולים גם להפעיל את PPARγ.
חלק מהיכולות של רצפטורים PPARα ו-PPARγ קשורות בהגנה על מערכת העצבים, הגנה בפני איסכמיה, ירידה בהתמכרות לניקוטין, נוגדי דלקת, ירידה במשקל,הרפית כלי דם ונגד סרטן.
קיימות כבר תרופות מאושרות לטיפול בסכרת בעמידות לאינסולין (PPARγ) ובתסמונת מטבולית, להפחתה של שומנים בדם (PPARα).